כפתיח למאמר אבטא "הגיגים" בנושא התרומה לתלמיד עקב שימוש מודרך בציוד ספורט
כאשר אני בא לדבר על ציוד ספורט המומלץ לבית הספר, אני חושב בראש ובראשונה על התועלת שיפיקו התלמידים מהציוד בהיבטים הבאים:
שיפור יכולות התלמיד
במישור האישי:
- קואורדינציה.
- קשב.
- שיווי משקל.
- דבקות במטרה.
- עליה בבטחון העצמי.
- יצירת קשרים חברתיים.
במישור החברתי:
1.היכרות.
2.שיתוף פעולה.
3.הנאה.
במישור הבית ספרי:
1.אוירה טובה.
2.מניעת אלימות.
בעקבות ניסיון של שנים בתחום ציוד ספורט, אני רוצה להמליץ על הדרך בה יש להצטייד ב אביזרי ספורט לשימוש במהלך שנת עבודה.
הצורך בציוד מקורו מחד גיסא תכנית העבודה של משרד החינוך בו נדרשים המורים לחנ"ג לממש את הנושאים עם טווח גמישות בהתאם לתנאים הפיזיים בכל מוסד ומוסד, ומאידך יש מקום נרחב גם לביטוי אישי של הצוות להתמחות בנושאים ספציפיים. בביקורי התכופים בבתי הספר, אני מוצא בתי בפר מתמקצעים בענפים כגון התעמלות קרקע ומכשירים התמחות בטניס שדה ועוד.
לדעתי יש לחלק את הציוד לפי סוגי פעילות: פרטנית , זוגית וקבוצתית.
כל סוג של פעילות תתבצע בעבודה עצמית או בהנחיית המורים לחנ"ג.
אתייחס במאמר זה למקצת מתחומי הפעילות. הפסקה פעילה, משחקי כדור, ואתלטיקה.
הערת ביניים: לפני שניגשים לבצע רכש, יש לבצע בדיקה בסוף שנת פעילות ואו בתחילתה, של מצב הציוד השמיש, לרשום חוסרים בהתאם לתכנית העבודה. (פעולה שנחסכת מבתי ספר חדשים בשנת העבודה הראשונה.)
הבעיה בה מתמודד הצוות לחנ"ג היא לאו דווקא האתגר הספורטיבי, אלא התקציב העומד לרשותו כדי להוציא אל הפועל את תכנית העבודה..
לעניין התקציב בספורט, כמו כל נושא אחר מנהלי בית הספר מתמודדים עם בעיות תקציב רבות, הנדרשות לניהול המוסד. הספורט הוא רק אחד מהם.. המודעות לספורט והאהדה האישית של המנהלים שונה וההקצבה לספורט היא נגזרת של כל מערך האילוצים. ברם הצוות לחנ"ג יכול לשנות ולהשפיע על התוצאה הסופית. יש להכין תכנית עבודה מפורטת ולציין את כמויות הציוד למימוש. תמיד, אבל תמיד! תדרשו קצת יותר כדי שיהיה ממה לקצץ ועדיין להישאר שלמים עם הנותר. לא לשכוח במהלך השנה להעלות דרישות תקציב נוספות כי לעיתים לא כל תקציב לפעילויות השונות של ביה"ס מנוצלות(וזה סוד של המנהלים) וישנן יתרות לא מנוצלות. יתרות אלו נמשכות ע"י אלו שמציגים צרכים אמיתיים נוספים במהלך השנה.לכן זכרו להמשיך להציג דרישות לא רק בתחילת שנת העבודה.
ההתלבטות שעומדת על הפרק היא נצחית כמות מול איכות. לעיתים מזומנות התקציב לא מאפשר הצטיידות מלאה, ומתחילות פשרות של איכות לצורך מימוש כמות נדרשת. על כל צוות להחליט מה היא דרכו בנושא ולחיות עם החלטותיו בהשלמה. תמיד ניתן לשנות החלטות במהלך שנות העבודה והניסיון המצטבר של הצוות.
נושא נוסף שיש לתת את הדעת עליו הוא התאמת הציוד לאמצעים העומדים בידי הצוות לחנ"ג בבית הספר. הפרמטרים שיש להביא בחשבון הם לעניין כדורי משחק בענפים השונים, עמידות בשחיקה, עמידות הכדור בלחץ אויר. אגב מתן הרשאה לתלמידים לנפח עצמאית כדורים בעיקר כשיש משאבת ניפוח חשמלית זמינה, היא אחת הסיבות העיקריות לחיסול כדורים. פשוט לחץ יתר גורם לפגיעה בכדור ואורך חייו. על כל כדור באזור הפיה מוטבע הלחץ המותר לכדור ויש לשמור על כך, זאת כדי להאריך תקופת השימוש בכדורים. לעניין מזרונים אישיים. גודל המזרון מבטא שטח עבודה נדרש לתלמיד. עבודה בחדרים קטנים מגבילה את המספר המירבי של התלמידים העובדים בשעור. תחושת קשיות הרצפה היא פרמטר נוסף שיש לתת עליו את הדעת. המזרונים משווקים עם מילוי ספוג בדרגות צפיפות שונות ובמידות עובי שונות. לא כל איפיון מתאים לכל סוגי הפעילויות ויש לתת על כך את הדעת.
נושא לכאורה שולי אבל מהותי לשמירת הציוד הוא אמצעי אחסנה. מחסן ציוד הוא תנאי הכרחי. במקומות בהם הציוד נגיש לכלל, מוצא הצוות במהרה את עצמו או ללא ציוד ואו עם ציוד לא תקין. במיוחד נכון הדבר במקומות בהם מתקיימים חוגי אחה"צ עם צוות שאיננו שייך לבית הספר. בנוסף שמירה על הסדר. חיפוש פריט בתוך ערימת ציוד משחיתה את הציוד. סדר ונגישות נותנת לתלמיד הבנה ו"כבוד" גם לציוד וגם לצוות חנ"ג. כבר ראיתי ציוד זרוק על הרצפה ותלמידים דורכים עליו במהלך חיפוש פריט שהמורה שלח לחפש אחריו לצרכי השעור.(עליי לציין שני בתי ספר. האחד בי"ס צוקים בשוהם עם המורה אלברטו שבתוך כוך לא אפשרי ארגן את הציוד ואפשר נגישות סבירה לכל פריט וכן את בי"ס ארן בתל אביב עם המורה עינת קדר להם יש מחסן נפלא וצמוד לאולם הספורט אבל הדגש הוא הסדר המופתי בו נשמר הציוד והדרך בה משיבים התלמידים את הציוד למקומו. (תולדה של הקניית ערכי סדר ושמירה על הציוד).
בחרתי מספר נושאי הצטיידות להתייחסות.
הפסקה פעילה:
(הנושא הוחדר לארץ ע"י מר אורי ליפצין ז"ל באמצעות הוראה במכללות קיי ב"ש גבעת וושינגטון ובמכון וינגייט)
אחת מהדרכים להתמודדות בהפעלת מספר רב של ילדים ותקציב דל היא עבודה בתחנות כאשר לכל תחנה נושא פעילות וציוד שונה. עם השמע שריקת המורה עוברים התלמידים לתחנה הבאה. בצורת פעילות זאת כמות הציוד לסוג פריט קטנה ואפשר אפילו להעיז ולהעלות את איכות הציוד הנרכש. בתי ספר וותיקים יכולים לעבות ולחדש פריטים, בהתבסס על הציוד הקיים. דרך אחרת להצטיידות היא להצטייד בכמות נדרשת של פעילות מסוימת ודחיית הצטיידות של פריטים נוספים לתקופות מאוחרות יותר.
מגוון הציוד לפי אופי הפעילות פרוש לפניכם בפרק משחקי נופש והפסקה פעילה
אתלטיקה:
בטיחות א, ראיתי כבר ילדים רצים על כביש בסמוך לבי"ס. אינני יודע היכן עומדים הדברים מהבחינה הבטיחותית, לדעתי יש לדרוש אישור מוקדם ובכתב לפעילות שכזאת או ממשרד החינוך ואו מהרשות המקומית. כי הכול נפלא עד ש……
בטיחות ב, מזרוני הגנה לקפיצה לגובה. הפרמטר הבטיחותי החשוב ביותר נחיתה על המזרון ולא לידו. רוחב המזרון קריטי ומבין מדות הרוחב הנפוצות 120 או 150 ס"מ רוחב אמליץ כמובן על 150 ס"מ (אני מתעלם כאן מנושא התקציב)
מקצועות הדיפה ריצה בשטח פתוח, "מקצועות השדה" מתממשים בבתי ספר להם "יש את זה" ההצטיידות לאפשרות הממשית.
אופי הציוד עפ"י דרישות משרד החינוך ואיכותו בידכם להחליט.
מגוון הציוד לנושא אתלטיקה פרוש לפניכם בפרק אתלטיקה
משחקי כדור:
יש תאימות בין גובה הילד לקוטר הכדור בחלק מסוגי הפעילות. בנושא כידרור בא הדבר במיוחד בענף הכדור סל. קיימים כדורים במידות הבאות 3 5 6 7 ויש להתאים את גובה התלמיד לקוטר הכדור
בד"כ מידה 3 מיועדת לגילאי גן עד כתה א מידה 5 לבתי ספר יסודיים מידה 6 בעיקר למשחקי קט סל (לגילאים עד 14) / חטיבות ומספר 7 לתיכוניים ובוגרים. הדבר בא דווקא בענף הכדור סל כי היבט ההקפצה דומיננטי דווקא בענף זה. המרחק של כף היד מהגוף לצורך הקפצה משתנה אוטומטית בהתאם לקוטר הכדור. ולכן יש להקפיד' על התאמה שכזאת. יש לשים לב להתאמה גם במשקל הכדור ודיוק בקפיצה
כדורי גומי זולים נוטים להתעוות ודיוק החזרה של הכדור פוגם בתרגול. כדורים שלא מחזיקים לחץ אויר תקני לסוג הכדור מקבלים "בליטות" והתוצאה החזר קפיצה גרוע.
בענף הכדור רגל קיימים שני קטרים מס 4 ו 5 כאשר מס 4 מיועד לבתי ספר יסודיים
. (המימוש הזה דל ביותר עקב חוסר מודעות?)
בבתי ספר לכדור רגל יודעים על כך והם רוכשים מס 4.
מגוון הציוד לנושא כדורים פרוש לפניכם בפרק כדורים