אף אחד לא נולד עם הידע והיכולות, להתמודד עם סביבה עוינת ואו פולשנית למסגרת חיינו. הצורך להתגונן מלווה אותנו לאורך חיינו מינקות ועד שיבה.!!
הכל נוצק לחיינו בתהליכי למידה, הן בהתנסות אישית, וכלה בלמידה סדורה, הנרכשת במקומות ייעודיים, וע"י מאמנים מומחים.
אמנות לחימה או הגנה, היא מיומנות גופנית נרכשת, באמצעות התרגול והלימוד מגיעים שיפור יכולת הלחימה, מול יריבים ספורטיביים, או מצוקות אליהן אדם עשוי להיקלע. היכולות הנרכשות מקיימות ערכים נוספים, כגון ערך אמנותי, יכולת שליטה בגוף, שיפור היכולות התודעתיות וכדומה.
הקטע הבא מתוך ויקיפדיה:
מקורן של מרבית האומנויות במזרח הרחוק. האמנויות יונקות משורשים עתיקים, אולם ההתגבשות של רובן לצורה בה הן נלמדות כיום, נוצרה במאה השנים האחרונות.
סגנונות:
שיטות "חיצוניות" (לרוב יכונו בסין "וו-שו", ובמערב "קונג פו" / "גונג פו": הונג גאר, הונג צ'ואן, פי גואה ג'אנג, צ'ואו ג'יאו (הרגל המנקבת), טאן טוי (הרגל הקפיצית), צ'אנג צ'ואן (אגרוף ארוך), נאן צ'ואן (אגרוף דרומי), דזה ראן מן (אגרוף טבעי), ווינג-צון (פריחת השזיף), פאן דזה צ'ואן, צ'וי לי פוט, מיזונג צ'ואן, סאן דה, טונג ביי צ'ואן, ג'ין גאנג בה שי.
שיטות המשלבות אלמנטים "פנימיים" ו-"חיצוניים": בה ג'י צ'ואן, טאנג לאנג צ'ואן (גמל שלמה), פוג'יאן באי חה צ'ואן (עגור לבן ממחוז פוג'יאן), וו-זו צ'ואן (אגרוף חמשת האבות הקדמונים), פאק מיי (גבה לבנה).
שיטות "פנימיות": טאי צ'י צ'ואן, בה גואה ג'אנג (וכן יין-יאנג בה פאן ג'אנג), שינג אי צ'ואן, אי צ'ואן, ליו חה שין אי צ'ואן, ליו חה בה פה, אי ליק צ'ואן, ותת-שושלות ווריאציות של אמנויות אלה.
